נשירת שיער בגבות - למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
- מיכל בר
- 28 באוק׳
- זמן קריאה 4 דקות
נשירת שיער בגבות היא תופעה שיכולה להופיע אצל נשים וגברים כאחד וממגוון סיבות, למשל זיהומים, מחלות עור, חסך תזונתי, חוסר איזון הורמונלי ותגובה אוטואימונית.
ממש כמו השיער שעל ראשינו, גם הגבות שלנו יכולות לנשור ולהפסיק לצמוח, מה שעשוי להתבטא בקרחות וחורים בגבות.
החדשות הטובות הן שיש אסטרטגיות טיפול שיכולות להקל על התסמינים, לעצור את הנשירה ולמנוע את הישנות הבעיה.
אז למה יש נשירת שיער בגבות ואיך מתמודדים עם זה? איך להצמיח שיער בגבות בצורה יעילה ובטוחה?
במדריך הבא נצלול לשורש הבעיה ונדבר על הסיבות, שיטות הטיפול ודרכי המניעה של אובדן שיער בגבות.
מהי נשירת שיער בגבות?
נשירת שיער בגבות (eyebrow hair loss), גורמת לאובדן שיער חלקי או מלא באזור הגבות, ולעיתים קרובות התופעה מלווה גם בציפורניים חלשות ובעיות עוריות.
מדובר בהפרעה נפוצה יחסית שיכולה לפגוע במראה האסתטי של הפנים ולגרום למי שסובלים ממנה למבוכה ואפילו פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי.
שיער גבות דליל כתוצאה מנשירת יתר פתאומית עשויה להצביע על קיומה של בעיה בריאותית מסוימת, ולכן חשוב לגשת לאבחון מקצועי ולטפל בבעיה בהקדם, לפני שהיא מחריפה.
ממה נגרמת נשירה בגבות?
הסיבות והגורמים הנפוצים לנשירה בגבות הם הפרעות הורמונליות, אוטואימוניות, נפשיות או התנהגותיות, אבל כנראה שהסיבה הנפוצה ביותר היא חסך תזונתי.
נשירת גבות על רקע הורמונלי
חוסר איזון הורמונלי הוא גורם סיכון משמעותי ושכיח לנשירת גבות ובכלל לדילול שיער אצל נשים (בעיקר).
הסיבה לכך היא שגוף האישה עובר באופן טבעי תנודות ושינויים הורמונליים משמעותיים ברמה היומי, החודשית וכמובן בתקופות ואירועים "מיוחדים" כמו היריון ולידה.
למעשה, נשירת שיער אחרי לידה היא תופעה מאוד נפוצה ואפילו נורמלית, כל עוד היא בטווח הנורמה וחולפת כעבור זמן.
תופעה נפוצה נוספת היא נשירת שיער בגיל המעבר, שיכולה להשפיע גם על צפיפות ונפח הגבות.
נשירת גבות על רקע אוטואימוני
תסמונות אוטואימוניות כמו אלופציה (Apolecia) ורמות למערכת החיסון לתקוף את הגוף שלנו בטעות, מה שיכול להביא לתופעות כמו נשירת שיער בראש, בגוף ובפנים.
אלופציה בגבות נגרמת מפגיעה אוטואימונית בזקיקים, שמהם צומחות השערות. התוצאה היא עצירת או האטת צמיחת הגבות.
ישנם שלושה סוגים עיקריים של אלופציה:
אלופציה אוניברסלית (Alopecia universalis) גורמת לנשירת שיער בכל הגוף כולל בגבות ובריסים
אלופציה ארטה (Alopecia areata) גורם להתקרחויות רנדומליות בעיקר בראש ובאזור הפנים
אלופציה פרונטלית (Frontal alopecia) גורמת בעיקר לאובדן שיער בקרקפת ובגבות
נשירת גבות על רקע סטרס ולחץ נפשי
מחקרים מעידים על קשר הדוק בין נשירת שיער ולחץ נפשי, גם אצל גברים וגם אצל נשים. וכן, זה יכול לפגוע לא רק בשיער הראש אלא גם בגבות.
הפרעות נפשיות ורגשיות כמו דיכאון, חרדה וסטרס פתאומי או מתמשך יכולות לשבש את הפעילות ההורמונלית והחיסונית, ולגרום לתופעות כמו טלוגן אפלוביום (Telogen effluvium).
נשירת גבות על רקע בריאותי אחר
גם מחלות ודלקות עור כמו אקזמה (Eczema), אטופיק דרמטיטיס (Atopic dermatitis), סבוריאה בקרקפת (Seborrhea) ופסוריאזיס (Psoriasis) יכולות לשבש את צמיחת השיער.
לפעמים הבעיות הללו מופיעות על רקע הורמונלי או אוטואימוני, ולעיתים הן נגרמות מזיהומים כתוצאה מחדירת ווירוסים, חיידקים ופטריות.
גורמים בריאותיים נוספים הם מחלות רקע ותסמונות כמו יתר או תת פעילות של בלוטת התריס. בנוסף, גם התהליך הטבעי של ההזדקנות יכול לתרום לכך.
נשירת גבות על רקע התנהגותי
אחת הסיבות הנפוצות לנשירת גבות אצל נשים היא התנהגותית וקשורה להרגלי עיצוב הגבות, ובעיקר מריטת יתר.
פעולת המריטה באמצעות פינצטה, שעווה או חוט יכולה לגרום לנזק לזקיקים ובכך לפגוע בצמיחת השיער הגבות.
נשירת גבות על רקע חסרים תזונתיים
כנראה שהסיבה השכיחה ביותר לנשירת גבות אצל גברים ונשים היא מחסור ברכיבי תזונה חיוניים (Nutrient deficiency), באמצעותם הגוף בונה את הזקיקים וסיבי השערות.
כדי להצמיח שיער בריא ושופע בגבות ובכל אזור אחר, גופנו זקוק למקורות אנרגיה (פחמימות, חלבונים ושומנים), לויטמינים ולמינרלים.
כיום אנחנו יודעים ממחקרים שונים במחסור במינרלים או בוויטמינים לשיער מעכבים את ייצור רקמות החיבור שמהן מורכבים עור הקרקפת, הזקיקים והסיבים.
איך מאבחנים נשירת שיער בגבות?
אבחון נשירה בגבות מתבצע אצל גורם קליני מומחה, רצוי דרמטולוג/ית, וכולל תשאול בעל פה, בדיקה פיזיקלית ובדיקות דם לפי הצורך.
הסימפטומים יכולים להיות צמיחת גבות דלילה, היווצרות של קרחות וחורים בגבות וגם תופעות אחרות כמו ציפורניים שבירות ומתקלפות או עור יבש וקשקשי.
אז אם אתם תוהים לעצמכם "למה הגבות שלי נושרות?", כנראה שהדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא לגשת לרופא ולהתחיל תהליך אבחון לאיתור שורש הבעיה.
השלב הבא הוא להתאים הטיפול. למשל אם הבעיה היא בריאותית - הורמונלית, אוטואימוניות וכדומה - יכול להיות שתצטרכו לקבל טיפול תרופתי.
טיפולים מומלצים נגד נשירת שיער בגבות
כדי לעודד הצמחת שיער בגבות ולהאט את קצב איבוד השערות, מומלץ להיעזר בתוספי תזונה לשיער כמו FLAWLESS.
סוכריות הגומי של FLAWLESS מספקות השלמה תזונתית שנותנת "בוסט" למנגנוני הצמיחה, עם רכיבים פעילים כמו בביוטין, אבץ, יוד, כולין וקולגן.
נטילת תוספים טבעיים לשיער מהסוג של FLAWLESS תורמת לבריאות השיער, הציפורניים והעור, והיא יעילה במיוחד במצבים של נשירה שנגרמת מחוסרים תזונתיים.
במקביל, אפשר לנסות טיפול טבעי לשיקום הגבות מעולמות הרפואה המסורתית, למשל דיקור סיני, נטורופתיה ועיסוי עם שמן קוקוס, זית, לוונדר ועץ התה.
אם זה עדיין לא עוזר - יכול להיות שתצטרכו להשתמש בתרופות ייעודיות, למשל שמפו, סרום, משחות או כדורים נגד נשירה.
מינוקסידיל (Minoxidil) וקורטיקוסטרואידים (Corticosteroeds) הם חומרים פעילים שנפוצים בתרופות נגד נשירה, אבל חשוב להתייעץ עם גורם רפואי מומחה בטרם השימוש.
כמו שציינו מקודם, כמובן שנשירה על רקע בריאותי פיזי, נפשי או רגשי מצריך טיפול רפואי ופסיכולוגי מתאים.
במקרים קיצוניים שבהם הנשירה לא נבלמת, אפשר לשקול פתרונות מעולם הרפואה האסתטית, כמו איפור קבוע או השתלת שיער בגבות.
האם אפשר למנוע נשירת שיער בגבות?
לעיתים יהיה אפשר למנוע נשירת שיער בגבות ולעיתים לא, תלוי בסיבות והגורמים שהובילו לתופעה.
הקפדה על שגרה בריאה ובמיוחד על תזונה תקינה עם תפריט מגוון ועשיר בנוטריינטים חיוניים יכולה לסייע רבות במניעת נשירה בגבות.
במקביל לשמירה על הבריאות הפיזית, חשוב גם להתייחס לבריאות הנפשית ולהקל על הלחצים היומיומיים באמצעות טכניקות כמו מדיטציה, יוגה, מיינדפולנס וטיפולים רגשיים.
לנשירה שמתרחשת בעקבות שינויים הורמונליים או בעיות בריאותיות כלשהן, כמו הפרעות בבלוטת התריס, יש טיפולים תרופתיים שיכולים בעקיפין גם למנוע נשירה.
מנגד, אם הסיבה היא אוטואימונית או תורשתית, יכול להיות שיהיה אפשר להאט את הנשירה ולהקל על התסמינים, אבל לא בהכרח למנוע את התופעה לחלוטין.
האם גבות גדלות מחדש?
אין תשובה אחת לשאלה האם גבות צומחות חזרה לאחר שכבר נשרו. גם הפעם זה תלוי בסיבה שגרמה לבעיה מלכתחילה.
מחקרים מראים שהגבות יכולות בעיקרון לצמוח בחזרה בתוך 6 חודשים, אבל המספר הזה משתנה בהתאם לפרמטרים אינדיבידואליים כמו גיל, מצב בריאותי ואורח חיים.
